<h1>ארחות חיים הלכ' ביאות אסורות סימן א'</h1>
<h2>דף כ:</h2>
כל העריות שנאסרו בתורה מי שעמד וקדש אחת מהן אין קדושין תופסין בה ולא צריכה גט ממנו. ואם הוליד מאחת מהן הולד ממזר. אבל שניות דרבנן אע"פ שהן אסורות תופסין בהן קדושין וצריכה גט. ואם הוליד מאחת מהן הולד כשר. ואפילו פנויה שזנתה ואינה יודעת אם עם קרובים זנתה או עם שניים או עם רחוקים כגון זה הולד היוצא ממנו שתוקי ואסור לבא בקהל. ואם אמרה לכשר נבעלתי ונתנה אמתלא לדבריה מותר לבא בקהל.
<h2>דף כא.</h2>
אלו עריות שנאסרו מן התורה אמו ואשת אביו וכלתו ואחותו מאביו ומאמו (ואחותו מאביו) בתו ובת בתו בת בנו בת אשתו בת בנה בת בתה חמותו אם חמותו ואם חמיו ואחות אביו [ואחות אמו] בין מן האב בין מן (האב) [האם] [ואשת אחיו] ואשת אחי אביו [ואחות אשתו] בין מן האב בין מן האם. ומותר אדם באשת בן אחותו ובאשת בן אחיו.
ואלו הן שניות דרבנן. אם אמו ואם אביו ואשת אבי אביו ואשת [אבי אמו ואשת] אחי האב מן האם ואשת אחי האם [בין מן האם או] מן האב [וכלת בנו] וכלת בתו ומותר באשת חמיו ובאשת חורגו [ואסור בבת חורגו וחרגו מותר באשתו ובתו] ובירושלמי אוסר לישא אשת חמיו מפני מראית העין. וכתב הר"ף ז"ל שמעשה היה בפרואינש באחד שרצה לישא אשת חמיו והיה טבחו טבוח ויינו מזוג והפסיד רת"ם כל הסעודה. והרמב"ן ז"ל מן המתירין. כך כתב הרשב"א ז"ל בחדושיו.
